<h1>פסקי הרי"ד — נדרים</h1>
<h2>דף כט.</h2>
[נדרים ל"ו ע"ב] ומלמדו מדרש, מקרא מאי טעמ' לא משום דקא מהני ליה, מדרש נמי הא קא מהני ליה, אמ' שמואל במקום שנוטלין שכר על המקר' ואין נוטלין שכר על המדרש, ומאי פסקה, הא קמ"ל דאפי' במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למישקל שכר. פי' וכיון דשקלי שכר בין יהיב שכר בין לא יהיב שכר וקעביד בחנם אסיר, עיין במהדור' קמ'. מאי שנא מדרש דלא דכת' [דברים ד'] ואותי ציוה ייי בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ייי מה אני בחנם אף אתם בחנם, מקרא נמי בחנם, רב אמ' שכר שימור הנערים, ושמואל אמ' שכר פיסוק טעמים. פי' שאינן מן התורה. ומאן דאמ' שכר פיסוק מאי טעמ' לא אמ' שכר שימור נערים, קסבר בנות מי בעי שימור. פי' וסתם קתני לא ילמדנו מקרא בין איש בין אשה, ואע"ג דאמרינ' [סוטה כ"א ע"ב] המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, הני מילי מדרש והלכות שלומדת ערמה מהן אבל מקרא שרי. ומאן דאמ' שכר שימור מאי טעמ' לא אמ' שכר פיסוק טעמ', קסבר (שכר) פיסוק טעמים נמי מדאוריתא הוא ואסור ליקח בהן שכר.
<h2>דף מה:</h2>
[נדרים כ"ג ע"ב] והרוצה שלא יתקיימו נדריו כול'. ראיתי שרבינו תם זצוק"ל פירש בספר הישר והלא טעם כל נדרים שאנו אומ' בלילי יום הכיפורים על דרך זו שכל נדרים שאנו עתידים לעשות מהיום ועד יום הכיפורים (זה) של שנה הבאה בטלים, ושיבש הלשון שאומ' העולם מיום הכיפורים שעבר ועד יום הכיפורים הזה, אלא צריך לומ' מיום הכיפורים זה עד יום הכיפורים העתיד לבוא עלינו, וגם שיבש שנדרנו אלא שעתידים אנו לידור. ואינם נראים לי דבריו כלל, חדא דאמרי' רב הונא סבר למידרשי' בפירקא אמ' ליה תנא מסתים ליה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפירקא, אלמ' אינו טוב להודיע זה ברבים, ואנו עושים כך ברבים ביום שהוא לסליחה וכפרה ומקילין בנדרים. ועוד שאנו משנים לשון שאומ' כל העולם ושכתוב במחזורים. ונר' לי מה שאנו אומ' שנדרנו וגם מיום הכיפורים שעבר ועד יום הכיפורים הבא עלינו והוא עיקר, וטעם הדבר (זהו ו)למה תיקנו הראשוני' לומ' כך בלילי יום הכיפורים, משום דקימ' לן דכל עונות שבתורה אם עשה תשובה מתכפרין לו, וראו הראשונים ששום עוון אינו מעכב את הכפרה אם יעשה תשובה שיום הכיפורים מכפר, אך הנדרים שאם נדר ליתן צדקה או הקדש אין יום הכיפורים מכפר עד שישלם נדרו, שכל דבר שהוא מחוייב, אין יום הכיפורים מכפר כדתנן בכריתות [כ"ה ע"א] חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין להביא אחר יום הכיפורים, אלמ' אין יום הכיפורים פוטר במה שחייב, והוא הדין אם חייב לקיים נדרו אין יום הכיפורים מכפר לו לפוטרו עד שיקיים נדרו, ואם אדם זכור נדרו יהיה מקיימו, אבל אם נדר ושכח (לא) נמצא שהוא ענוש בעבור שהוא קשור בנדרו ואינו מקיימו, בעבור זה תיקנו הראשונים לומ' זה שאם עשינו שום נדר ושכחנו אותו ולא נדע לקימו אנו מתחרטים באותם הנדרים ומתירין זה לזה. ואע"ג דקימ' לן [גיטין ל"ה ע"ב] דצריך לפרוט את הנדר, הני מילי כשיודעו אבל אנחנו אין אנו מתחרטין (אלא) על מה שאנו זכורים כי אם על מה ששכחנו, וזהו מה שאנו מסיימין ונסלח לכל עדת בני יש' ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשג', לומ' שאנו מבקשין חרטה על השגגות שלא ניענש עליהן, וחרטה יפה היא שאילו היינו יודעים בשעה שנדרנו שנשכח לא היינו נודרים, וכל הציבור מתירין זה לזה ועוקרין הנדר כדי שלא יהא שום דבר מעכב כפרתו, ותיקנו לומ' אותו [ג'] פעמים, שמי שלא שם לבו בפעם ראשונה יכוין לבו בפעם שנייה.
